בית הספר היהודי בוילנה

כדי לצפות בסרט לחצו על PLAY , כדי לצפות במסך מלא לחצו על הכפתור בעל 4 חיצים

שליחות בוילנה - ספר צילומים שלי

ספר צילומים שערכתי על שנות השליחות שלי בוילנה בהן צילמתי הרבה מאוד.  לחצו כאן כדי להגיע לספר.


העיר שלי - תערוכת ציורי ילדים מרחבי ליטא

1. כדי להגיע לתמונות במקור לחצו שתי לחיצות על הגלריה
2. ניתן להוריד תמונות לשימוש אישי.

ימים ראשונים בוילנה

שלום חברים 2 בספטמבר 2004

אני נמצאת כבר שבוע בוילנה. אתמול התחילה שנת הלימודים. השבוע הזה היה שבוע של התארגנות, ועדיין לא סיימתי כמובן את כל הסידורים. הדירה גדולה מאוד כפי שסיפרו לי עוד בארץ. המקום הוא ממש מקסים. הדירה שלי נמצאת באותו בניין שבו גרים גם אלה מזין ומשפחתה, היא השליחה שעימה אני עובדת יחד בבית-הספר. הם קיבלו אותי יפה מאוד ועזרו לי בכל מה שאפשר ולכן הייתה לי נחיתה קלה יחסית בעיר חדשה.

הבניין שבו אנו גרים נמצא במרכז המרכז של העיר. מן החלון נשקף גן מרוצף ומטופח המחובר למדרחוב, שבכל ערב הופך לטיילת. אירועים רבים שמתקיימים בעיר מתרחשים מתחת לחלונות שלנו, ואנו יכולים לצפות בהם מלמעלה. לפני כמה ימים חזרה נבחרת ליטא בכדורסל שהגיעה לחצי הגמר באולימפיאדה, וכן הספורטאים שחזרו מן האולימפיאדה, ערכו להם מצעד ואירוע המוני. כל האנשים התאספו בככר לא רחוק מן הבית שלנו. הספורטאים עברו בעיר באוטובוסים פתוחים של תיירים ונופפו לקהל, ראינו אותם מן החלון.
אתמול בצהריים, 1 בספטמבר, הייתה תהלוכה של סטודנטים לציון התאריך של תחילת הלימודים, הם התחילו להתאסף בגן שמול החלון, והצעדה התחילה מכאן, לא משעמם כאן. כרגע מזג האוויר נפלא ועדיין אפשר ללכת ללא מעילים. אבל בקרוב מאוד יתחיל להתקרר. באמת אנשים מנצלים את הזמן ומסתובבים בחוץ. עדיין מחשיך אחרי 8 בערב . מול הבית יש סופרמרקט נוח מאוד שיש בו הכל והוא פתוח עד 10.00 בלילה. ממש צמוד לבניין שלנו ממוקמת מסעדת מקדונלד, והאזור הזה עדיין בבנייה, אבל בקרוב מאוד, כל הרחוב הזה שנקרא גדמינו פרוספקטס, יהיה מדרחוב יפה במיוחד. מול הבניין שלנו, עומדים לסיים את שיפוץ הבניין שבו תפתח חנות גדולה של zara , וליד הבניין הזה כבר קיים מלון גדול ויוקרתי, שהוקם בשנה שעברה, בשם NOVOTEL בקיצור. לפי מיקום העסקים הללו אפשר להבין שבאמת זהו מקום מאוד מרכזי.

ביום שישי בערב כבר הייתי בערב שהתקיים במלון קונטי, של הקהילה היהודית. התקיים כאן כנס עולמי של יהודים ליטבקים, והם ערכו קבלת-שבת עם ארוחת-ערב. פגשתי כאן כמה אנשים שעימם כנראה אצור קשר במשך הזמן, מן הג'וינט ומן האוניברסיטה. אנשי הסוכנות שאחראים עלינו יושבים בריגה, כך שאנחנו צריכים להסתדר לבד. אבל לשמחתי יש לי תמיכה מלאה מן החברים שיושבים כאן כבר שנה שלמה ומכירים את הנהלים.
בבית-הספר הדברים נראים טוב מאוד מבחינתי, יש כאן מנהל מאוד קפדן ורציני. זהו בית-ספר יהודי, לימודי העברית וכל שאר המקצועות נלמדים ברצינות. הילדים לומדים מכתה א' עד יב' 4 שפות: ליטאית, רוסית, אנגלית ועברית. זה בכלל לא קל, אבל כנראה אפשרי.
בקרוב יחברו את הדירה שלי לכבלים, וגם לאינטרנט מהיר ואז אוכל לתקשר יותר בקלות. כרגע אני משתמשת באינטרנט של החברים כדי לשלוח לכם את המכתב הזה ואת התמונות. בינתיים אני גם לא מתקשרת בטלפון כי עדיין אין לי כרטיס לשיחות בינלאומיות. מספר הטלפון שלי בבית
370 ליטא, 5 וילנה, המספר שלי 2627116 אשמח לשמוע אתכם.
יש לי גם טלפון נייד 861395825 צריך להוסיף את הקידומת של ליטא כשמחייגים מבחוץ 370.
אפשר לבוא להתארח יש לי חדר מיוחד לאורחים מסודר עם מיטה זוגית.
שלכם דודה

הגשר הירוק על הנהר

כדי לצפות בסרט לחץ על PLAY

בית-ספר "שלום עליכם"

שלום חברים יום ראשון 26 ספטמבר 2004

אני כותבת אחרי זמן ממושך שלא כתבתי. האמת היא שאני חייבת לכתוב שני מכתבים, כי בשבוע שעבר היו כמה אירועים שקשורים לנושא השואה ועליהם אני צריכה לספר בנפרד. אז במכתב הזה אספר לכם קצת על חיי היום יום ועל סופי השבוע כאן בוילנה. בית-הספר נחמד מאוד, יש לי הרגשה טובה, השתלבתי בו מהר ויפה. נראה לי שהמנהל נרגע לאחר שהציץ בכתתי כמה פעמים וראה שהכל עובד יפה הוא לא מחפש אותי יותר. זה היה צפוי. כשהגעתי הוא הזהיר אותי שהוא ייכנס לכיתתי מדי פעם. אמרתי לו שהוא מוזמן להיכנס בכל שעה. בעיני כמובן, מאז ומתמיד התלמידים היו המבקרים הכי קשים, אם משהו לא עובד בכתה, העניין מורגש מיד והתלמידים בכל גיל מגיבים, כך שאף פעם לא הייתה לי בעיה עם ביקורי מנהלים או כל אחד אחר. בית-הספר מטופל ומטופח ונוכחותו של המנהל מורגשת בכל מקום. המורים מטפחים את כיתותיהם ויוצרים בית לילדים. כיוון שהילדים לא יכולים לצאת לחצר רוב ימות השנה, הם חיים במסדרונות ולכן יש ספסלים במקומות רבים במסדרון של הכתות שהילדים יוכלו לשבת. כי כאשר המורה יוצא מן הכתה הוא נועל אותה. אי אפשר להישאר בכתה בהפסקות. אי אפשר להעתיק שיעורים בכתה, למשל. חוץ מזה יוצאים קצת להתאוורר. יש חדר-אוכל שבו אפשר לאכול ברוב ההפסקות. עלות הארוחה נמוכה מאוד, הילדים משלמים. בהפסקות שותים תה ואוכלים בוליצ'קה. ובצהריים אוכלים ארוחת-צהריים מזינה הכוללת בשר, זה חשוב לחום הגוף. הכיתות הנמוכות מגיעות לחדר-האוכל בצורה מאורגנת עם המחנכות פעם ביום. לומדים כיתות א'-יב'.
קטנים עם גדולים. זה נחמד ולא קורה כלום. אבל מספר התלמידים לא גדול . כמו בבתי-ספר בארץ. הכיתות לא עוברות 25 תלמידים ובלימודי שפה לומדים בקבוצות קטנות יותר. הילדים כאן לומדים מכתה א' – 4 שפות, ליטאית, רוסית, אנגלית ועברית. כיוון שזהו בית-ספר יהודי, לומדים כאן עברית, היסטוריה ישראלית, מסורת ומוסיקה ישראלית. אנחנו כמובן משלבים גם את החגים היהודיים, ומנסים לפרוס את פרטי החג בין כל הכיתות כך שבכל כיתה ילמדו משהו חדש על החג לפי הגיל ולפי היכולת. מתקיימים גם טקסים לפני כל חג, ואנו מנסים לגוון את הפעילויות הנוספות על השיעורים. אנחנו שתי שליחות מישראל ומולנו מלמדים מורים מקומיים. צוות המורים של בית-הספר נחמד מאוד. חדרי הכיתות שלנו, עברית ומסורת נמצאים ממש צמוד לחדר המנהל וחדר המורים הכללי וגם הספרייה וחדרי המחשבים נמצאים באותה קומה ובאותו אזור. יהדותו של בית-הספר בולטת בכל כיתה ובכל מסדרון. בקיצור, נחתתי טוב ואני שמחה על כך. זוהי שנתי השלישית בשליחות ולכן גם יותר קל לי מבחינות רבות. אני מבינה רוסית די טוב, מצליחה לתקשר עם אנשים כאן גם באנגלית. כאן לא מסתכלים על זרים בצורה מוזרה. עדיין אין כאן מספיק תיירים והעיר הזו בהחלט שווה שיתיירו בה. היא יפה ומטופחת אבל מספר התיירים עדיין מועט.
הייתי כבר בשני אירועי מוסיקה גדולים, באופרה או יותר נכון מחזה עם אופרטות, שנקרא "נישואי האלמנה" הרוב דובר בליטאית, שהיא שפה מאוד מוזרה, לאוזני. אבל המשחק, המוסיקה, הריקודים והתלבושות היו מרהיבים וגרמו לי הנאה רבה. והייתי גם בקונצרט לפתיחת העונה: נגנו רחמנינוב ומוסורגסקי והיו גם סולנים ומקהלה ענקית מעיר שכנה שנקראת קאונאס ( היא קובנה או קובנו) . בעלת הדירה שלי שעליה צריך לספר במיוחד אישה מיוחדת היא גרה מעלי. היא קנתה לי כרטיסים לכל העונה, ומבחינת מוסיקה אני מסודרת. ואני מאוד שמחה. לאט לאט, או אולי מהר מכפי שחשבתי אני יוצרת לי קשרים עם מקומיים כדי שלא אחיה לי לבד. אבל כפי שאתם יודעים ומכירים אותי אין סכנה כזאת.
המשך יבוא במכתב הבא ובו אספר על אירועים הקשורים לשואה וביקורי בעיר העתיקה ובאיזור גטו וילנה.
אצרף גם כמה תמונות מראש השנה, טקס לפני החג, בהשתתפות השכבה הצעירה של בית –הספר. שימו לב בהמשך ההודעה.
כתבו לי. אני ממש מחכה. אשמח גם לשמוע את כולכם. שיחות הטלפון מפה די יקרות לכן אני מצלצלת פחות. אפשר לדבר במסנג'ר או בסקייפי, או אם תרצו תתקשרו אלי.
מספר הטלפון: 370-5-2617116
שלכם
דודה

1 בספטמבר הצלצול הראשון


כדי להגיע אל תצוגת התמונות במקור לחצו על הגלריה

וילנה - השואה ופונאר

שלום חברים 2 באוקטובר 2004
לפני מספר ימים סיפרתי לכם על בית-הספר היהודי בווילנה, והבטחתי לספר על פרויקט הקשור בשואה שמתקיים כאן. ובכן הפעם אספר על הנושאים הללו.
ממש בימים הראשונים לשהותי כאן, הגיעה המורה להיסטוריה של בית-הספר ושאלה אם אני מעוניינת להגיע ליום עיון הקשור בשואה ומתקיים באחד המלונות בעיר. אני לתומי חשבתי שידברו בשפה המובנת לי ויהיה תרגום, כי המרצות הגיעו מישראל מיד ושם. כשהגעתי לשם התברר לי שההרצאה מתקיימת ברוסית, ישבתי שם כשעתיים, פגשתי את האישה שמובילה את הפרויקט כאן בווילנה, היא דיברה אנגלית. אישה מרשימה למדי. שמעתי את ההרצאה הראשונה. שוחחתי עם הנשים שהגיעו מישראל. ולאחר מכן יצאתי משם. היו שם מורים להיסטוריה מכל בתי הספר בווילנה. התברר לי שההרצאות הללו הן סיום לסמינר ארוך שהתקיים בנושא השואה שבמסגרתו משתלמים כל מורי ההיסטוריה בעיר כדי לעבוד עם התלמידים על הנושא. המרצות מישראל סיפרו לי שהן מסיימות שבוע או שבועיים (לא זוכרת) במדינות הבלטיות, אסטוניה, לאטביה וליטא, שבמסגרתן הרצו בפני מורים במדינות הללו. הם נתקלו בשאלות שהראו בורות רבה בנושא השואה ואחת המרצות אף אמרה לי ממש: " לא ממש אוהבים אותנו כאן..." כששאלתי אותה לפי מה היא אומרת זאת? היא אמרה שלפי השאלות שהמורים שואלים במהלך ההרצאות.
באותו יום יצאתי מן המלון והלכתי לבד בתוך העיר העתיקה, כל הזמן חשבתי והרגשתי את היהודים הרבים שחיו שם. כמובן זה היה רק סיור היכרות ראשוני, הגעתי לרחוב "גאונו" על שם הגר"א "הגאון מווילנה" שחי כאן במאה ה-18, לא ממש ידעתי מה לחפש וגם לא ראיתי הרבה פרט לשם גאונו. לרחוב היהודים עדיין לא הגעתי.
לפני כשבוע וחצי ב-22 בספטמבר הוזמנו על-ידי המוזיאון היהודי המחודש לאירוע פתיחה מרגש. גם כאן לא בדיוק קלטתי במה מדובר. במהלך האירוע הבנתי שהמקום המפואר והמקסים שבו אנו יושבים היה תיאטרון יהודי, אשר שופץ בשנים האחרונות כמובן בסיוע של תורמים יהודים. המקום יקרא מרכז הסובלנות. ובו ייערכו הצגות ואירועים בנושאי הסובלנות ויעלו שאלות כואבות שקשורות גם בשואה. האנשים שדיברו באירוע דיברו בשם ממשלת ליטא, סיפרו על הפרויקט שהחל להתגלגל לפני שנתיים במסגרתו ממשלת ליטא החליטה לא להתעלם מנושא השואה. לחנך לסובלנות ולשאול שאלות כואבות שלא נגעו בהן במשך שנים. כיצד קרה שהעם הליטאי שיתף פעולה עם הגרמנים בגלוי והשתתף באופן פעיל ברצח העם היהודי בליטא. כאשר הגענו לאולם הזה ניגשה אלי אותה בחורה שפגשתי בקורס למורים. היא נתנה לי גיליון שבו מפורטים פרטי הפרויקט. מתוך הגיליון הזה צילמתי לכם שני קטעים חשובים שבהם מפורטים פרטי הפרויקט. החומר באנגלית. רציתי שתקראו אותו במקור. בטוחה שיעניין אתכם.
צפינו בסרט שמתאר את מהלך הפרויקט והביא גם צילומים של התמודדות בני נוער עם נושא השואה. באותו אירוע דיבר גם הצייר שמואל בק, הוא יליד וילנה, ניצול שואה. הוא הגיע מארה"ב עם הנכד שלו בן ה-13 והוא סיפר היכן הוא הסתתר בשואה מאימי הנאצים והמקומיים וכיצד ניצל. שמואל בק גם הציג בווילנה לפני מספר שנים מספר יצירות שעוסקות בנושא השואה. באולם הזה מוצגת תערוכה של תשמישי קדושה יהודיים מהמאה ה-19 שהשתמרו במוזיאונים אחרים בעיר והועברו למרכז הסובלנות היהודי וכן מוצגות תערוכות של ציורים המתארים את חיי הקהילה בווילנה. עם הרבה כיתובים באידיש. אנשים יהודים רבים בקהילה עדיין מדברים אידיש. בקיץ התקיים כאן קורס אידיש במשך למעלה מחודש אליו הגיעו אנשים מכל העולם, כולל מישראל.

ביום חמישי, 23 באוקטובר, למחרת האירוע במרכז הסובלנות. יצאנו עם תלמידינו לאזכרה ממלכתית שנערכה בפונאר. השנה לא הגיעו נציגים מישראל לאזכרה זו אבל יצג את ישראל גרי קורן מן הקונסוליה בריגה. הטקס היה מרגש מאוד. יער פונאר או כפי שהוא נקרא כאן פאנארי, נמצא במרחק כ-10 ק"מ מווילנה. ליד היער כפר קטן ושלוו, וכמובן תחנת רכבת. אך מי שהגיע לכאן לא "זכה" כבר לעלות לרכבת. על המצבה במקום כתוב שנרצחו במקום 70.000 יהודים. אני כמובן קראתי שוב ושוב על המקום: היהודים נרצחו ביער זה בבורות הריגה. הבורות הללו נחפרו ע"י הרוסים לצורך הטמנת מיכלי דלק בקרקע, זה לא בוצע. במקום זאת השתמשו הנאצים והמקומיים שעזרו להם בגלוי ( ולפעמים אף ביצעו במקומם את העבודה טוב יותר) בבורות להרג המוני של יהודים.

באזכרה השתתף ראש הממשלה הליטאי (שסוף סוף למדתי את שמו: בראזאוסקאס) הוא דיבר שוב על המחויבות של הליטאים לזכור וגם לעשות חשבון נפש. ראש הקהילה היהודית דיבר גם הוא. תלמידינו ערכו טקס של קטעי קריאה ושירה. תלמידה צעירה מכתה ה' שרה את "שקט שקט בני נחרישה... באידיש, בקהל עמדו אנשים זקנים שחוו את השואה, חלקם כפרטיזנים ביערות הם עמדו ובכו. כאשר התלמידים הבוגרים שרו את שיר הפרטיזנים באידיש כמובן.. הם הצטרפו לשירה. מנהל בית הספר דיבר גם הוא, בעיקר על הרג ילדים קטנים, ועל משמעות הפגיעה בילדים קטנים וטהורים שאינם יכולים להתגונן.
האנשים דיברו בליטאית, והיה גם תרגום לאנגלית. בקהל היו גם אורחים רבים שהגיעו להשתתף בפרויקט מארה"ב, ומאנגליה, וכמובן כל מי שקשור לקהילה היהודית בווילנה.
אשלח גם תמונות מן הטקס.

בשבת שעברה וגם היום הסתובבתי באזור העיר העתיקה ברחוב היהודים ובאתרים של הגטו בווילנה. יש שלטים: כמו מפת גטו וילנה. ביתו של הגאון מוילנה ופסלו של הגאון מווילנה. אך כאשר אתה פותח מפה של העיר שום אתר יהודי לא מסומן במפה. היום ראיתי מקומות נוספים מוזיאון לחסידי אומות העולם, מקום שבו ביקר הרצל ומסומן בשלט.
כאשר הסתובבתי באזור הגטו, הבנתי איך אפשר היה לסגור את היהודים בתוך האזור שלהם ולא לתת להם לצאת. לא היה צריך לבנות חומה. כאשר יצאתי מן הגטו, הבנתי שהיהודים היו סגורים בתוך הגטו שלהם, ויכלו לראות מן החלונות שלהם כיצד אנשי העיר ממשיכים לחיות את חיי היום יום כאלו לא קורה כלום. כאשר נלקחו מאות גברים מבתיהם, הובלו לפונאר ונרצחו שם, עדיין סברו היהודים שהם נלקחו למחנות עבודה והם יחזרו, לא היה ברור לאן הם נעלמו.

טוב אני מקווה שלא הכנסתי אתכם לדיכאון. אני חיה את חיי היום יום, עובדת בבית-הספר ונהנית, אבל כפי שאתם ודאי מבינים אי אפשר להתעלם מן הדברים והבטחתי לכתוב בפירוט על העניין. בפעם הבאה נושא אחר. מחר בבוקר יום ראשון אנחנו נוסעים לטייל, כי הגיעה לכאן משפחת השגריר המיועד במינסק, ואנחנו נוסעים איתם לטייל באחד המקומות הקרובים. הסיפור בקרוב.
להתראות
שלכם דודה

רחוב הגאון מוילנה

כדי לצפות בסרט לחצו על PLAY

התרשמויות ראשונות בליטא

שלום חברים 14/10/04

אני שוב כותבת לכם, לאחר שתיקה של זמן מה. לא שלא היה מה לספר אבל גם אני לא רוצה שתתעייפו ממני. בזמן האחרון כמה מן החברים שלחו לי דוא"ל וביקשו שאכתוב שוב, אז זהו גייסתי את עצמי לכתוב. אשמח לקבל מכם תשובות בסוף השבוע הזה. אספר לכם הפעם על ביקורנו במקום מיוחד במינו בשם טראקאי. זהו איזור של אגמים במרחק של 12 קילומטר בלבד מוילנה. זוהי הבירה העתיקה של ליטא. האיזור מפורסם ביופיו, אגמים יערות ופסטורליה. כאשר מגיעים אורחים זו תמיד הזדמנות טובה לצאת מן העיר. אז הפעם הגיעו לוילנה הקונסול של ישראל בבלרוס (רוסיה הלבנה) עם משפחתו. שמו הרצל מימון. הם טיילו בעיר ובאיזור הקרוב ביום הראשון וביום השני נסענו איתם לטראקאי. המקום מרהיב ביופיו, מבצר אדמדם בנוי בסגנון מיוחד. שוכן על אי או בעצם חצי אי בלב איזור אגמים. צילמתי תמונות, אשלח במצורף למכתב גם תמונות. מן ההסברים הבנתי שלמקום הגיעו הצלבנים בתקופת ימי הביניים, והיו במקום קרבות. המבצר היה בנוי מעץ והוא עלה באש. ומה שקיים היום, הוא שיחזור של המבצר אך הוא בנוי היום מאבן. וגם כך הוא יפה ביותר. תיירים רבים מגיעים למקום בקיץ ובחורף. כשאנחנו הגענו לפני כשבועיים בסוף ספטמבר לא היו אנשים רבים. בחנויות לתיירים יש הרבה מאוד עבודות קירמיקה. הרבה פעמונים תלויים מקרמיקה עשויים בצורות מיוחדות . קניתי בתקופה האחרונה כמה דברים כאלה והם תלויים בדירתי, עבודה מקסימה בעיצוב נהדר.
מדי פעם בסופי שבוע אני הולכת לטייל בעיר העתיקה של וילנה. זה לא רחוק מן הבית שלנו. יש רחוב אחד שהוא כמו רחוב נחלת-בנימין, מדרחוב עם דוכנים רבים של כל מיני עבודות יפות. הסתובבתי שם ונהניתי מכל רגע.
בסוף השבוע האחרון הגיעה חברה שליחה ממינסק ואיתה הלכנו לאחד הקניונים הגדולים שהולכים ונבנים כאן בקצב רציני בשנים האחרונות, קניון "אירופה" החנויות יפהפיות, העיצוב כאן הוא מיוחד במינו, גם לחנויות שלנו בארץ יש מה ללמוד מהם בשטח העיצוב. המקום הזה הולך ומקבל מימדים שיתאימו לשוק האירופי וזה בדיוק מה שהם רוצים. העם הזה אמביציוני מאוד. בשונה מאוד מן הרוסים, הם מאוד חרוצים ושואפים להגיע רחוק, אנשים גאים מאוד, וגם שמחים לא הולכים עם הראש באדמה וחושבים על הצרות. אפשר להרגיש את זה ברחוב. ברוסיה אתה לא יכול להסתכל לאנשים בעיניים, אתה מיד נראה חשוד, כאן זה לא ממש כך. האנשים מתקשרים.
בבית הספר הילדים מאוד פתוחים ונחמדים, מחייכים, אומרים שלום, מכירים את המורים ומתייחסים אליהם בכבוד. אחד היתרונות של בית-הספר הזה שהוא לא כל-כך גדול. יש בו הרגשה ביתית. מתייחסים לכל ילד באופן אישי, והילדים מרגישים בו הרגשה ביתית. אפשר לראות את זה בעיקר בחדר האוכל. הילדים מנומסים, עומדים בתור, יושבים יפה, לא עושים רעש, מצליחים לאכול בהפסקות וגם להגיע לשעורים בזמן. המחירים סבירים מאוד, זולים במיוחד. גם אנחנו המורים יכולים לאכול ארוחת צהריים ולפעמים אנחנו אוכלים. כל יום בהפסקת עשר אנחנו יורדים לשתות תה עם בוליצ'קה טובה, מן לחמניה עוגתית ממש טעימה. זה מאוד חשוב כי עכשיו כבר קר, אם לא אוכלים קשה להחזיק מעמד בקור הזה. הגוף דורש אנרגיות.
נגמרו החגים ואנחנו חזרנו להוראת העברית. הצלחנו ליצור תוכנית בית-ספרית וזה עובד מצויין. בקרוב נתחיל גם ליישם כמה פרוייקטים שתכננו לכיתות. בקיצור לא משעמם לנו. בהתחלת ינואר תהיה חופשת הסתו בסוף הרבעון הראשון. אנחנו מתכננים לטייל. עוד לא ברור לאן. עוד תשמעו על כך.
כתבו לי, מחכה למכתביכם
להתראות
שלכם דודה

רחוב גדמינו - גלריה


כדי להגיע לתמונות במקור לחץ על הגלריה

תולדות וילנה-ציר זמן

עד שחרור העיר ע"י הצבא האדום

<1551- המלך זיגמונד נתן רשות לשני סוחרים יהודים מקראקא (קרקוב)
ולמשרתיהם לגור בעיר, לשכור בה בתים וחנויות ולקיים בה עסקי מסחר
ובנקאות. אלה יסודות הקהילה היהודית בעיר. בכתב זכויות נוסף התיר המלך
ליהודי וילנה לייסד את המוסדות הציבוריים הדרושים לקהילה כגון: בית עלמין,
אטליז ובית מרחץ.

1592- בעיר הוקם בית כנסת יהודי והרחוב שלידו נקרא "רחוב היהודים".

1633- המלך ולאדיסלב הרביעי הרחיב את זכויות היהודים במסחר ובמלאכה
אולם הגביל את שטחי המגורים שלהם. הוא התיר בניית בית כנסת מאבן ואכן
יהודי וילנה בנו בית כנסת גדול ומפואר. קהילת וילנה קלטה אנשים מבוהמיה
(צ'כיה של היום), פרנקפורט (גרמניה) ופולין כך קרה שהתווספה אוכלוסייה
איכותית לעיר.

1652- קהילת וילנה הוכרה כקהילה גדולה ומרכזית בוועד הקהילות (ועד ארבע
ארצות).

1649 - 1648- פרעות ת"ח-ת"ט ביהודים בניצוחו של חמיילניצקי פסחו על העיר
ויהודי וילנה ארחו את הפליטים היהודים מרחבי ליטא.

1655- צבא רוסיה כבש את העיר והעלה אותה באש. רובע היהודים נשרף והצאר
הרוסי אסר על יהודים לגור בוילנה.

1661- המדינה השתחררה מרוסיה ושבדיה והקהילה היהודית החלה להשתקם.

1706- בשנה זו פרצה שריפה בעיר שפגעה בעיקר בבתי היהודים. בשלוש השנים
שלאחר מכן פרצה בעיר מגיפה שפגעה אף היא באוכלוסייה היהודית.

1713- המלך התיר ליהודים לגור בכל חלקי העיר.

1738- תושבי ווילנה החלו לפעול לביטול זכויות היהודים. המאבק נמשך עד שנת
1783 אז פורסם פסק דין המכיר בחופש המסחר והמלאכה ומתיר ליהודים
להתגורר בכל חלקי העיר מלבד בשני רחובות מסוימים.

1772- וילנה הפכה למרכז המלחמה בחסידות כשראש המתנגדים היה הגאון
הגר"א מוילנה.

1794- וילנה נפלה בידי צבאות רוסיה, ממשלת רוסיה רצתה לצרף את היהודים
למעמד העירוני והתירה להם להיבחר לעיריות. העירונים ניהלו מאבק עיקש כנגד
כוונה זו ובשנת 1836 הם נחלו הצלחה במאבקם והוציאו צו מיוחד האוסר על
יהודים להיבחר לעיריות.

1798- המאבק מול החסידים נמשך כשרבם של החסידים, רבי שניאור זלמן,
נאסר כתוצאה מהלשנות. עם תום מאסרו של הרב השתלטו החסידים על וועד
הקהילה.

1844- ממשלת רוסיה ביטלה את "הקהל" בבית הכנסת ונתנה רשות רק לגבאי
בית הכנסת לטפל בענייני הדת של בני הקהילה.

1847- הממשלה הרוסית ייסדה בוילנה בית מדרש לרבנים על מנת לחנך דור
רבנים נאורים, דוגמת רבניה של גרמניה שרצו לערוך תיקונים בדת. כך קרה
שבית המדרש הפך למקור הפצת השפה והתרבות הרוסית. תופעת הרוסיפיקציה
התגברה לאחר המרד הפולני בשנת 1861 והחל משנת 1873 שימש בית המדרש
כסמינר למורים.

1881- פרעות קישינב שנערכו ברוסיה לא הגיעו לוילנה אולם בעיר הייתה
התפרעות של מגויסי צבא רוסיים. הקצבים היהודים נלחמו בהם והצליחו לגבור
על החיילים הפורעים.

1897- בוילנה נוסדה מפלגת הבונד . הסנדלר היהודי הירש לקרט הרים את
דגל האחד במאי וירה במושל וילנה. מפלגת הבונד הייתה פעילה מאוד גם בניסיון
המהפכה של שנת 1905.

1918-1914- שנות המלחמה היו שנות רעב, וילנה נכבשה בידי הגרמנים ויהודי
וילנה ארגנו וועד מקומי שדאג לתזונה ולעבודה. בתקופה זו נוסדו בעיר בתי ספר
ששפת ההוראה בהם הייתה בעיקר עברית ויידיש. לאחר המלחמה היו חילופי
שלטון בין ברית המועצות ופולין.

1919- הצבא הפולני כבש את העיר. בשנת 1920 שוב כבש הצבא האדום את העיר
ומסר אותה לידי הליטאים. הצבא הפולני הצליח לכבוש את העיר בשנית בשנת
1922 וגרש את הליטאים. מאז ועד מלחמת העולם השניה ליטא נשלטה בידי פולין.

1922- השלטון הפולני התיר ליהודי וילנה להחזיק רב אחד בלבד. כך קרה
שהתנהל קרב צמוד בין הרב רובינשטיין, שנתמך על ידי הציונים, לבין הרב חיים
עוזר גרודזנסקי, שנתמך על ידי אגודת ישראל . בסופו של דבר לפי חוק
מיוחד הותר לקהילה להחזיק בשני רבנים.

1939-1922- תקופת שלטון פולין הייתה תקופה של פעילות ענפה בשפות העברית
והיידיש. אז נוסדו בתי מדרש למורים, גימנסיות, בתי ספר, תיאטראות, אגודות
תרבות ואגודות התעמלות. כמו כן הוקמו מכונים מדעיים דוגמת ייוו"א .

1939- בעקבות הסכם מולוטוב - ריבנטרופ עברה ליטא לידי הסובייטים. מוסדות
התרבות העבריים והיהודיים נפגעו קשות, העיתונות נסגרה ורק ביטאון המפלגה
הקומוניסטית לא פסק מלהופיע.


1941 - כ 5000 - מיהודי העיר נרצחו ביער פונאר ב 1 - בספטמבר באותה השנה.

1943- החיסול בגטו התחיל בתאריך 23 בספטמבר 1943 חוסל הגטו סופית. חברי
הארגון הלוחם יצאו ליערות והצטרפו לפרטיזנים.

12 יולי 1944- העיר שוחררה על ידי הצבא האדום, הניצולים חזרו אליה וניסו
לשקם את הקהילה אולם השלטונות הסובייטיים סרבו.

שלכת בוילנה גלריה


כדי להגיע לגלריה במקור ולצפות בתמונות גדולות לחצו על הגלריה.

שלכת בוילנה ובריגה

שלום חברים 5 בנובמבר 2004

אני יודעת שלא שמעתם ממני זמן מה. סיימנו כאן את הרבעון, עברו חודשיים מאז תחילת שנת הלימודים. יצאנו לחופשת סתיו. כפי שסיפרתי לכם כבר מספר פעמים, הסתיו כאן מורגש מאוד. לפני כמה ימים ראיתי כתבה בעיתון הארץ שמדברת על הסתיו בישראל, שקיים בעיקר בשירים שכתבו אנשים אשר זכרו את הסתיו מאירופה. אכן כאן עונת הסתיו נמשכת לפחות חודשיים, זה מתבטא בשמיים קודרים רוב הזמן, אפילו לא רואים עננים הכול אפור , העצים מחליפים צבעים מירוק לכתום-אדום, צהוב. ואז במשך זמן מה שלכת אמיתית, עד שהעצים נשארים ערומים לחלוטין ללא עלווה, ואז לפתע מתגלים כל המונומנטים בעיר שלא נראו קודם. העצים נראים כמו פסלים. מאוד מעניין לצלם בעונה הזאת את הנוף דרך העצים הערומים. כך עשיתי בסן-פטרבורג, וכך אני עושה כאן עכשיו. בקיצור הנוף משתנה מאוד מעונה לעונה. כיוון שהקור, הגשם, והשמיים הקודרים הם עובדה קיימת, חייבים להמשיך לחיות עם זה, אנשים מסתובבים בחוץ למרות הקור. לובשים מעיל חם, נעליים מתאימות, גרביונים ויוצאים לדרך.
גם אנחנו החלטנו לצאת לטיול עם תחילת החופשה, בשבת האחרונה יצאנו לדרך לכיוון ריגה- בירת לטביה. קודם כל תיאמנו את שהייתנו בעיר עם חברותינו השליחות בריגה, והבטחנו את המקום שבו נוכל ללון בריגה, קיבלנו דירה שלמה, לכולנו, נסענו במכונית של משפחת מזין, חברתי לשליחות אלה, ומשפחתה. המדינות הבלטיות שייכות היום לשוק האירופי, ובאירופה כמו באירופה, עברנו את הגבול במכונית עם בדיקת דרכונים קצרה. תוך כמה שעות הגענו לריגה. מזג האוויר היה קר מאוד יותר מאשר בווילנה. היה מאוד נוח שהייתה לנו שם דירה. החברות קיבלו אותנו בשמחה, היה נעים מאוד להיפגש עם חברותינו השליחות.
ריגה עיר גדולה מוילנה וגם שונה מאוד ממנה. העיר דומה יותר לספ"ב , בתקופת שלטונו של פטר הגדול נבנו רבים מן הבניינים וזה ניכר בעיר. ביום ראשון הסתובבנו בעיר ובעיר העתיקה. אני כמובן צילמתי הרבה תמונות. הצלחנו לתפוס את השלכת בעיצומה במרכז העיר, השמיים היו מעוננים וירד גשם קל ולכן התמונות קצת אפלוליות, אבל כיוון שהמצלמה הדיגיטלית מתגברת על כל המכשולים, אני חושבת שהצלחתי לצלם תמונות מדהימות. כמובן שאשלח רק כמה תמונות מתוך כמות גדולה שצילמתי. נפגשנו בעיר עם נציגי הסוכנות שיושבים בריגה ושוחחנו איתם על כמה עניינים. בקיצור, התמונות יספרו את הסיפור במקרה הזה, טוב מן המלים. בעוד כמה זמן אנחנו צריכים לקבל כאן אשרות שהייה לזמן ממושך. אנחנו מאוד מקווים שלא יעשו לנו בעיות. בגלל הנושא של השוק האירופי, הם מאד מקפידים פה על חוקים שונים של כניסת זרים, לאחר שלושה חודשי שהייה אנחנו צריכים לקבל אישור לשהייה ממושכת, הגשנו הרבה מסמכים. ממני ביקשו את גיליון הציונים שלי מלפני שלושים שנה מהאוניברסיטה בבאר שבע, וגם אישור על מגוריי בארץ. האישורים הללו כבר בידיי, היה צריך לתרגם לאנגלית, לעשות אישור נוטריוני עם אפוסטיל. אני מקווה שדרך התלאות הזו נגמרה ונוכל לקבל את הניירות ללא כל סיבוכים. אם לא נצטרך לנסוע לריגה ולקבל שם ויזה שתעלה הרבה כסף. אבל כל דבר בזמנו. מקווה שהעניינים יסתדרו.
אנא כיתבו לי, כפי שאתם יודעים אני עונה אישית לכל מי שכותב לי אישית, אני מאוד מחכה למכתבים שלכם. אם אתם עדיין לא מחוברים לסקייפי, תוכנת הטלפון, אני מזכירה לכם שבהליך פשוט מאוד אפשר להתקין את התוכנה ולדבר עם כל העולם חינם ללא כסף. אשמח מאוד לדבר עם כל אחד מכם. את התוכנה ניתן להתקין מהאתר: http://www.skype.com/ ההתקנה פשוטה ביותר, התוכנה אינה פוגעת בפעילות אחרת במחשב, זה בדוק. אני מדברת עם כמה אנשים באופן קבוע וזה ממש נפלא. אז להתראות... כתבו לי....
שלכם דודה

שלכת בריגה גלריה

כדי להגיע למקור התמונות ולראות את התמונות בגודל מלא אחת אחת לחצו על הגלריה

הטירה חורף ראשון בוילנה

שלום חברים 15.11.04
בכל פעם שאני מצליחה לצאת מן השגרה (כן, גם כאן יש שגרה) אני מרגישה צורך לכתוב ולספר לכם קצת על קורותיי. כמה מכם כבר הציעו לי באיזה שהוא שלב להפוך את הדברים לספר. אז אני רואה במכתבים הללו גם ראשי פרקים לספר שאולי ייכתב פעם ויהיה מלווה בצילומים שלי. אתם יודעים שאני מצליחה לשלוח רק מעטים מן הצילומים. אני מצלמת הרבה מאוד, ואולי אפילו אתחיל לעשות כאן איזה חוג צילום בקהילה היהודית בעיר. הצילומים עוקבים אחרי חילופי העונות שהם מעניינים במיוחד. יתכן שהשבוע יתחיל לרדת שלג, דיברתי עם חבר מספ"ב היום ופתאום הוא אומר לי אני רואה בחלון את השלג הראשון. לפי התחזית באינטרנט מתחיל להתקרר, גם מרגישים את זה במיוחד בבוקר. היום הייתה כבר קרה על הצמחייה המועטה ששרדה בקור.
ביום ראשון שעבר, לפני יותר משבוע, התבהר קצת ואז החלטתי לעלות לטירה
שאותה אני רואה מחלוני. זהו מגדל גבוה שממנו יש תצפית מעניינת מאוד על העיר. המגדל הזה הוא אחד המבצרים הראשונים בעיר של הנסיך גדמינו. הוא נבנה ונהרס מספר פעמים. היום הוא משופץ, יש בתוכו מוזיאון שמתאר את הכיבושים, כולל מלחמות של צלבנים ואבירים עם שריון מתכת כבד. המגדל בנוי על גבעה שנראית כמו תל מלאכותי מהתילים הארכיאולוגיים שאנחנו מכירים בארץ. כיום יש מעלית שאיתה ניתן לעלות עד הטירה עצמה ועליה ניתן לטפס במדרגות עץ. מן המגדל עצמו יש תצפית יפה על העיר לכל הכיוונים, לכיוון הנהר, לכיוון העיר העתיקה, וכן לכיוון הרחוב שבו אני גרה. גדמינו פרוספקט.
כמו להכעיס, כשעליתי על המגדל, הגיעו עננים די כבדים והתחיל לרדת גשם. לצערי הצילומים יצאו קצת אפלים. אני ראיתי נוף יפה, אבל לא הצלחתי לקלוט היטב את המראות במצלמה. אשלח תמונה או שתיים מן הנוף.
אירוע חשוב נוסף אירע השבוע. מול הבית שלי יש בית יפה, שעמד בשיפוצים מאז הגיעי לכאן. לאט לאט ראינו שמאחורי הפיגומים יוצא בית יפהפה, על הבית היה תלוי שלט עם הבטחה שבמקום זה תקום חנות "זארה" . השבוע סוף סוף פתחו את החנות המדהימה הזו. פתאום סיום השיפוצים תפס תאוצה, ותוך יומיים החנות התחילה לפעול, פועלים רבים עבדו יומיים ולילה להתקין את הכל לעבודה, והעסק עובד. החנות נראית יפה מכל הכיוונים. גם בפנים יצרו חנות מפוארת המשתרעת על שלוש קומות. האזור שלנו הוא בין המרכזיים בעיר החדשה והמתפתחת בצד העיר העתיקה. הרחוב שלנו הוא רחוב אירופאי, עם חנויות אופנה מתקדמות ביותר, בתי קפה אקסקלוסיביים ומדרחוב שבסופי השבוע מלא באנשים המטיילים להנאתם. את כל זה אני רואה מחלון דירתי.
אתמול, יום ראשון, הצטרפתי לשני אנשים שיצאו לסיור בקהילות בליטא, עם סימון שהוא בחור צעיר שרואה לעצמו שליחות ושומר על קשר קבוע בין הקהילות והמרכז בווילנה, ועם הרב חיים בורשטיין, אותו הכרתי כבר בספ"ב וכיום הוא הרב של ליטא, ועובד מטעם הקהילה היהודית בווילנה. היינו בשני מקומות: בשאוליי, מקום שנמצא במרחק שלוש שעות נסיעה מווילנה, במקום זה הייתה קהילה יהודית גדולה מאוד. הסיפור של הקהילה דומה לסיפור של קהילות רבות אחרות כאן שנכחדו לחלוטין בתקופת השואה. כיום יש שם קהילה קטנה של 250 אנשים. אחרי שאנשים רבים עלו לישראל, רבים מן היהודים שנשארו חשבו שהם נשארו לבד, יש שם אדם בשם בוריס שטיין, רציני, הוא הקים שוב ומחזיק את בית הקהילה שאליו מגיעים אנשים רבים,הכל יחסי, מתוך הקהילה הקטנה הזו. למפגש הזה עם הרב הגיעו כ50 איש. בזמן המפגש עם הרב אני טיילתי רגלי בעיר וצילמתי כמובן. אשלח תמונות. בהמשך הגענו לעיר פוניבז'. זו קהילה קטנה מאוד כ 50 איש ובכל זאת הם רואים עצמם קהילה. פגשנו שם את האנשים מבוגרים, צעירים וגם ילדים.
השאר יסופר בהמשך, להתראות, כתבו לי
שלכם דודה

גלות בריגה

שלום חברים 25/11/2004
אני שולחת מכתב מריגה, הגעתי לכאן בנסיבות קצת מוזרות. ליטא שייכת היום לאיחוד האירופי, אפשר להכנס אליה ללא כל קושי, ישראלים לא צריכים ויזה לליטא. רוסים כן צריכים כי גם הם דורשים ויזה מכל אחד. אנחנו יכולים לשהות בליטא עד 90 יום ללא כל אישורים. אבל אחרי 90 יום צריך לקבל אישור שהייה לתקופה ממושכת מכל מיני סיבות, אם לעבודה או למגורים, או לעסקים, מגישים בקשה, צריך להביא מסמכים, לוקח זמן ואז מאשרים את השהייה. בתחילת הדרך אנו הגשנו את הבקשה לשהייה, עם מכתב מן הארץ שאנחנו מועסקים על ידי משרד החינוך הישראלי ומקבלים משכורת בארץ וכו', ועוד כל מיני מסמכים ושאלונים שמילאנו כאן. כמו כן הגשנו תעודה של הב.א. שלי מן האוניברסיטה, מתורגמת לאנגלית, עם אישור נוטריון ואפוסטיל (אישור כשירותו של הנוטריון בבית המשפט בתל-אביב). זו רק תחילת הדרך. לאחר שהגשנו זאת דרשו ממני להביא את הציונים מן האוניברסיטה. זהו חוק חדש, מאלה חברתי שהגישה את הבקשה כמה ימים לפני לא ביקשו, איש לא ידע על החוק החדש הזה. כמו כן ביקשו ממני אישור על כתובת המגורים בארץ. השגתי את הציונים מן האוניברסיטה, הם עברו תרגום בארץ ואישורים נדרשים, הגשתי אותם כאן. את אישור הכתובת, במשרד הפנים לא הסכימו לתת לאף אחד. נאלצתי למצוא פתרון. מזל שנמצאת איתי כאן תעודת הזהות מן הארץ. שלחתי את הפרטים לשגרירות בריגה והם אישור על הכתובת לפי תעודת הזהות שלי. זה עבד והתקבל. הציונים שלי נתקעו במשרד מסויים. כאן מתחיל סיפור בירוקרטי אידיוטי, בגלל הדחייה של האישור הזה, עליו צריך היה לחתום איזה בוס שכנראה צריך להוכיח את קיומו ועבודתו הקשה, נאלצתי לצאת בסופו של דבר. אומנם את האישור המיוחל קיבלנו באותו בוקר, העברנו אותו לעוד משרד, התחננו וביקשנו שיתנו לי הארכה של כמה ימים עד שהעניין יוסדר סופית, כל הפקידים נוקשים, חוק זה חוק, הגברת צריכה לצאת מן המדינה לאחר תשעים ימי שהייה, אם אין לה אישורים מתאימים. אז יצאתי. נסעתי באוטובוס מוילנה לליטא, חמש וחצי שעות נסיעה, עם כמה עצירות קטנות בדרך. הנסיעה היתה טובה וללא תקלות. בתחנה פגש אותי בחור שכבר פגשתי, נהג ואדמיניסרטור מן הסוכנות, והוא הביא אותי לביתה של אירה, חברה שליחה. איתה תיאמתי כמובן קודם את בואי. הדירה מאוד נחמדה, היא כמובן קיבלה אותי יפה ובאהבה. אנחנו שהינו כאן לפני כחודש בחופשה של סוף שבוע, בילינו יפה, עוד לפני הקור והשלגים. טיילנו. כמה תמונות מאותה תקופה קיבלתם. מקווה שבעוד כמה ימים אשלח לכם תמונות גם מן השהייה שלי כאן. כמובן, הסיפור לא כל-כך נעים ואפילו קשה. עזבתי את וילנה, יש לי שם תלמידים וחברים מורים שנשארים עם עול הכיתות שלי. צריך לקבל הכל ברוח טובה ובאופטימיות, ואתם יודעים שזו דרכי ובכל אופן העניין לא קל במיוחד. כאשר אומרים לך לצאת, ומודיעים לך שאתה חייב לצאת, התחושה היא מאוד לא נעימה. אני ידעתי שיש אפשרות כזו, כי החברים שלי שנמצאים איתי בשליחות, חוו בשנה שעברה חווייה לא נעימה כזו, והם היו עוד במצב יותר קשה משלי, הם לא ידעו מה לעשות ולאן ללכת, ולא ממש היה להם מי שיעזור להם. לשמחתי הם היו איתי כל הזמן ותמכו בי. לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלעדם. לצערי האנשים שאמורים לעזור לנו בסניף הסוכנות בוילנה, לא עזרו, הם לא ממש יודעים מה לעשות, וגם לא ממש מציעים את עזרתם בעניין זה. הסניף הראשי של הסוכנות נמצא בריגה, כאן יושבים השליחים מישראל, וזה קצת רחוק. יוצא שאנחנו די לבד בוילנה עם כל העניינים הללו. אני מקווה שהעניין יוסדר בקרוב ותוך כמה ימים אוכל לחזור לוילנה ללא בעיות. אני בטוחה שהכל יעבור בסוף למדור של "הכל חוויות".
אני נמצאת בטלפון 7280911 -371 בריגה, לפחות עד יום שני או שלישי.
להתראות שלכם דודה



שלום חברים 3/11/2004


צריך לקחת הכול בפרופורציות, ואם יש הומור זה יכול להועיל. תלאותיי עוד לא נגמרו. שהיתי בריגה כשבוע. הייתי רוב הזמן אצל אירה, לילה אחד אצל סבטה, (חברות שלנו לשליחות, שעובדות וגרות בריגה) כמובן שאירחו אותי מאוד יפה.
ביום האחרון עברתי למלון.
אתמול בצהריים הודיעו לי שהאישור בווילנה הסתדר לאחר ריצות ארוכות וכל מיני עניינים. חזרתי לכאן בערב בתקווה שהכול ייפתר, ואז התברר שהם לא מוכנים לקחת את האישורים כי עברתי את 90 הימים שמותר לשהות כאן ולכן אני נחשבת כשוהה לא חוקית.
מצידם שאני אחזור לריגה, אקבל ויזה בשגרירות ליטא ואחזור לכאן ואז הם יעשו לי את כל ההליך שהיה צריך להתבצע.
בקיצור שוב אצטרך לנסוע לריגה ביום ראשון, לחכות עד שיעשו לי ויזה בשגרירות ולחזור לכאן. עכשיו הם אמורים לתת לי ויזה כי יש לי כבר אישור שהגשתי את כל המסמכים . צריך הומור לנסוע פעם נוספת למעלה מחמש שעות לריגה וחזרה.

לא נותנים לי ללמד בשקט. והאמת היא שעד שלא קיבלתי אישור אסור היה לי ללמד בבית-ספר. לזה קוראים מלכוד 22 ואם רוצים למנוע את זה צריך להתחיל לטפל בניירות כבר במאי יוני ולא כאשר מגיעים בספטמבר כי להם יש רשות לטפל בעניינים חצי שנה. ולנו מותר לשהות כאן רק 90 ימים ללא אישור. מקווה שהבנתם את התסבוכת.

אני נמצאת בסוף השבוע הזה בבית כי נתנו לי הארכה של כמה ימים ואישור לעבור את הגבול לריגה, אך אוכל לחזור לכאן רק עם ויזה. ואז יטפלו בניירות שלי. לזה קוראים טרטור.
צילמתי תמונות יפות בריגה. במשך השבוע הזה היה קר מאוד, אבל בכל זאת הסתובבתי בחוץ כל יום כמה שעות. קשה לומר שנהנים במצב הזה, כי יש מתח ולא נעים לי כלפי הילדים, וכלפי המורים והמנהל ואלה כמובן שעליה נופל כל העול, ולה כמובן גם קשה, ואני לא יכולה לעשות כלום כדי לשנות את המצב.

כמו שאמרתי, אני מאוד לא מרוצה ממה שקרה. כמו שאתם יודעים חשוב לי מאוד להיות נוכחת בבית הספר ולמלא את משימותיי כהלכה. אז משבוע הבא כשהכול ייפתר אשמח לחזור לשגרת העבודה והחיים.

להתראות
דודה



שלום חברים 11/12/04

כותבת שוב כדי לספר שהעניינים מסתדרים סוף סוף. רבים מכם עודדו אותי בכתב, וזה היה מאוד חשוב לי בתקופה הקשה שהייתי ממש בגלות בריגה. אחרים אפילו צלצלו אלי באופן אישי, וזה כמובן מעל ומעבר. אבל תמיד אמרתי שחברים טובים זה חשוב, לכן אני שומרת קשר עם אנשים רבים. ההרגשה שלי שיש לי הרבה חברים מאוד מחזקת אותי. גם בריגה החברים מאוד עזרו לי. נאלצתי להגיע לריגה פעם נוספת רק כדי להוציא ויזה ולחזור לכאן. זה גזל ממני יומיים מיותרים ומתח בהחלט מיותר. הפעם לא הטרדתי את החברות, השתכנתי במלון לא רחוק מסניף הסוכנות בריגה. ובבוקר מישהי יצאה איתי לשגרירות ליטא בריגה. כאשר חזרתי לכאן לקח עוד כמה ימים עד שהגשתי שוב את הניירות כי שכנתי, בעלת הדירה, הייתה חולה. למה זה חשוב? כי כאן צריך להביא את בעל הדירה למחלקת ההגירה כדי שהוא יאשר שהוא מרשה לי לגור בדירה ויש לי איפה לגור. הוא מגיש ממש הצהרה על כך. אז בשעה טובה ביום חמישי הלכתי למחלקת ההגירה להגיש את הניירות. התברר שיש לי ביטוח לשנה מאוקטובר. אבל הם רצו שיהיה לי ביטוח לשנה מה28 בנובמבר. אז הלכתי לעשות ביטוח ל-38 יום. דרך אגב, לנו יש ביטוח מן הסוכנות שנעשה בארץ, אבל פה זה לא מעניין אני צריכה לעשות ביטוח כאן כדי שלא אפול כנטל עליהם. לא אלאה אתכם יותר. אתמול הוגשו סופית כל המסמכים. הדרכון שלי עם אישור שהייה לכל התקופה יוחזר לי בשבוע הקרוב. אני גם מקבלת אישור של האיחוד האירופי. עוד לא ברור לי מה זה מקנה לי. אבל זה כמובן רק לשנה.
חזרתי סוף סוף לעבודה. הילדים קיבלו אותי באהבה, כמו שילדים יודעים, הקטנים חבקו אותי ממש. הם לא אהבו שלא הייתי, שמורה חסר זה נחמד שיעור אחד, אבל לא זמן ממושך. אנחנו עוסקים עכשיו בחנוכה. לשמחתי אלה, חברתי לשליחות, ואני כתבנו מראש את התוכנית לפרטי פרטים, תכני לימוד וגם מסיבות ואירועים לשכבות הגיל השונות, כך שהכל פעל, כשהגעתי התחברתי מיד לתוכנית. אתמול יום שישי נערכו מסיבות חנוכה. הכל פעל כשורה והצליח, קיבלנו הרבה ברכות ושבחים. היו לנו גם אורחים מבית-הספר הבינלאומי, שאותו מנהל בחור יהודי וגם ישראלי, הוא חיפש אותנו. לפני כמה ימים ילדים שלנו הלכו לספר לילדים בבית-הספר שלו על חנוכה. והם הגיעו עם הילדים הקטנים למסיבת חנוכה של הקטנים. לא משעמם לנו. שמחתי לחזור לשגרה. הזמנתי חברה, מורה מקומית לעברית עם הילד שלה, לאכול אצלי לביבות והיא תגיע הערב.
זהו חברים הזמן רץ ובקרוב אנחת בארץ לחופשה של שבועיים. אני מגיעה כמתוכנן ב22 בדצמבר. מקווה שיהיה לי זמן להיפגש עם כל מי שירצה בכך.
הנייד שלי בארץ יפעל מיד עם נחיתתי.
המספר לא משתנה 052-3792469.

להתראות
שלכם דודה
יהודית גרעין-כל
וילנה, ליטא
Vilnius. Lituania

סמינר במוסקבה

שלום חברים 21.01.2005

אני יודעת שלא שמעתם ממני די הרבה זמן. הייתי בארץ שבועיים מ22 בדצמבר עד 5 בינואר. צר לי שלא הספקתי לפגוש את כל החברים שהתקשרו, הייתי עסוקה בעניינים חשובים. פעם אחרת נפגש, כנראה בקיץ, אלא אם תחליטו לבוא לווילנה לפגוש אותי כאן. וזה כדאי, כפי שכבר כתבתי במכתבי הקודמים. אפשר גם לבוא בחורף. החורף שונה ממה שמכירים בארץ. אפשר לחיות כאן. צריך רק להתלבש היטב ולהיות מוכנים לכך שהחיים לא קלים. אי אפשר לצאת החוצה עם סוודר קליל, ונעלים פתוחות. טוב אז אם החלטתם לא לבוא בחורף. במאי כנראה יהיה תור גדול וכל הקודם זוכה.
הספקנו ללמד שבוע שלם ואז היינו צריכות לצאת לסמינר, שאצלנו קוראים לו אשכול. הסמינר התקיים במוסקבה. זו לא פעם ראשונה שאני נמצאת במוסקבה, אך הפעם הצלחתי לראות מראות יפים וגם לצלם קצת. לאשכול מגיעים השליחים מכל רחבי רוסיה והמדינות הבלטיות, מי בטיסה מי ברכבת. כולם מתקבצים למקום אחד ולומדים במשך כמה ימים. המפגש הזה נותן כוח להמשיך, מלמד, מפגיש אותנו עם שליחים אחרים ועושה סדר בעבודה. אנחנו באים מהשטח עם בעיות ושאלות, וגם לומדים אחד מן השני. המדריכים וראשי הפרויקט ממשרד החינוך מגיעים לפגוש אותנו ולסדר עוד כמה עניינים חשובים.
בשנה שעברה לצערי הייתי רק בחלק מן המפגש וגם אז היה לי מאוד קשה. הגעתי לאשכול דומה מהשבעה לאחר מותו של אבי. לאחר השבעה הרגשתי מאוד לא טוב, וזכורים לי כמה ימים מאוד קשים במוסקבה, באחד מהם ממש התמוטטתי נפשית וגופנית. גם על זה התגברתי.
הפעם זה היה שונה. הגעתי עם חברתי לשליחות, אלה מזין, ביום ראשון בערב בטיסה. נהג של הסוכנות פגש אותנו בשדה התעופה והביא אותנו למלון "רוסיה" או כפי שאומרים ברוסית "גוסטיניצה רוסיה" . המלון הוא ענק. לפחות חצי שעה הליכה כדי להקיף אותו. הוא בנוי בצורת ריבוע. אני קוראת לו מלון מפלצת. אומרים שהוא מועמד להריסה ביוני, כדי לבנות משהו מודרני. אבל את השמועות האלה שמעתי גם בשנה שעברה. נראה מה יהיה.
נחתנו בכניסה המערבית שנמצאת מול הכיכר האדומה. מיד ראינו את הכנסייה המדהימה שנראית כמו כדורי גלידה צבעוניים, ואת חומת הקרמלין בצדה. בערב הראשון רק הצצנו צלמנו והתרשמנו. בערב שאחריו אומנם היה די חלק כי ירד קצת שלג במשך היום אבל יצאנו לטייל בכיכר האדומה. ראינו את המונומנטים המרשימים בכיכר. צילמתי די הרבה. אשלח תמונות. המוזוליאום של לנין נמצא שם. מבנה המוזיאון ההיסטורי גדול ומרשים וכך גם הצריחים עם הכוכב האדום.
אשתדל להעביר לכם את החוויה במצגת.
במשך ימי הלימוד לא הצלחנו לטייל רגלית בעיר. אבל כיוון ששהינו במרכז העיר ראינו את הדברים העיקריים במרכז, בשעת הנסיעה בכל בוקר וערב מן המלון למסעדה בבית חב"ד שבה אכלנו בוקר וערב, ומשם לאולפן שבו למדנו. סבבנו את הקרמלין והכיכר האדומה, ראינו את מרכזי הקניות הגדולים את הבולשוי בלט, את בנייני המגורים המדהימים שנראים כמו ארמונות מוזרים. אמרו שיש כמה כאלה בכל מוסקבה. אלו בניינים יוקרתיים שגרים בהם עשירים ומפורסמים.
ביום האחרון לפני היציאה ממוסקבה נשארו לנו כמה שעות. הנהג שהוצמד לנו לפי בקשתנו, עשה לנו סיור בעיר. לקח אותנו לראות את פסלו של פטר הגדול על הנהר. הוא סיפר לנו סיפור מעניין: זהו פסל שנבנה ע"י פסל רוסי, לפי הזמנה של עיריית ניו-יורק לקולומבוס. הפסל הוא ענק ומאוד מיוחד. לא הצליחו להעבירו לניו-יורק, ואז החליטו לעשות לו הסבה החליפו את הראש וכיום זהו פסל של פטר הגדול העומד על אוניותיו. אם זה נכון או לא אין לי מושג, אבל הסיפור יפה בכל מקרה. הוא הוביל אותנו לנקודת תצפית על העיר. מוסקבה זה לא מה שחושבים משם. זו עיר ענקית. מטרופולין אמיתי 6 – 7 נתיבים בכל כיוון באוטוסטרדות וגם אז יש פקקים בשעות הלחץ. הבנייה מגלומנית. הכול גדול מאוד מאוד - ענק. מנקודת התצפית ראינו את האצטדיונים הגדולים את אזור הספורט המפותח מאוד. צריך לראות את זה כדי להאמין. אני מכירה היטב את ס.פטרבורג ויכולה לומר לכם שפטרבורג מאוד גדולה ויפה, אבל מוסקבה ענקית ואפילו די מפחידה בגודלה. אני מניחה שכאשר גרים שם מתרגלים גם לזה.
לשדה התעופה הגענו בזמן למרות הפקקים. לסיום ביציאה משדה התעופה היינו צריכים לעבור חוויה רוסית. כאשר עמדתי להיכנס לבידוק הביטחון עומד בחור שבודק את הדרכונים וכרטיס הטיסה. הבחור עשה לי חקירה אם יש לי כסף? אמרתי שיש לי מאה דולר ועוד קצת כסף ליטאי. הוא כמובן לא האמין לי והתחיל לבדוק לי את הארנקים וגם את התיק עצמו. צחקתי כמובן כי לא היה לי כסף אבל בשבילי זו חוויה רוסית שמוכיחה לי כל פעם מחדש כמה הם צריכים ללמוד על יחס לתיירים. לבסוף אמרתי לו אני לא צריכה כסף יש לי כרטיס אשראי. אז הוא שחרר אותי להיכנס. ואז הגעתי לאישה נחמדה בנקודת הבידוק השנייה היא שאלה אותי כמה זמן עוברים בדיקה בביטחון בישראל. אמרתי לה שזה הולך מהר כי יש הרבה אנשים ולא שניים.
אלה חברתי קיבלה רשימה מן הילדים שלה מה היא צריכה לקנות להם בדיוטי פרי. נו, אז בטח במוסקבה יש דיוטי פרי ענק. בחלום. צילמתי את חנות הדיוטי פרי הקטנה. היא נמצאת ליד הירידה למטוס. יש כמה דקות לקנייה. ומה שאפשר לקנות רק סיגריות, משקאות, ושוקולדים. טוב אז דיוטי פרי כזה קטן גם זו חוויה. אני עוד חושבת שיש שדה יותר גדול שבו יש דיוטי פרי רציני. אולי אנחנו יצאנו לווילנה יחד עם הטיסות המקומיות לפטרבורג ולכל רחבי רוסיה. נסלח להם.

במטוס לא כל יום מזדמן בחור נחמד כזה שיושב לידך במטוס. לי זה קרה הפעם. הבחור שהתיישב לידי שאל את הדיילת משהו באנגלית וכך הבנתי שהוא לא ליטאי וכנראה גם לא רוסי. ניסיתי את מזלי ושאלתי אותו משהו וכך התפתחה שיחה נחמדה. הבחור דברן כמוני שוחחתי איתו באנגלית. דיברנו על המון דברים על פוליטיקה, רוסים, תקשורת וכו', התברר שהוא שבדי, נמצא הרבה במוסקבה ובלונדון. הוא למד קבלה, הוא אמר שהוא מאמין בשבת, מעניין מה זה, הוא דיבר כל-כך יפה עד שפתאום היה נדמה לי שהוא יהודי ממש. אז הוא לא יהודי אבל מסתבר שהאנשים רבים מאמצים את הקבלה כפילוסופיית חיים. הבחור טס איתנו לווילנה, שם פגש את השותף שלו, ובצהריים שלמחרת הוא כבר טס ללונדון. הדבר הכי מעניין שהוא גילה לי, שאת הסקייפי תוכנת הטלפון המדהימה שאנחנו מדברים בה עם כל העולם חינם המציא בחור שבדי. הוא סיפר שהתוכנה כל-כך מצליחה שהוא הולך להוציא אותה לבורסה. אני לא מבינה בזה הרבה אבל באמת תהיתי מיהו הגאון שהמציא את התוכנה המקסימה הזאת. בקיצור גם הטיסה הייתה נחמדה. מחר אני נוסעת שוב עם אנשים מן הקהילה כאן לפוניבז'. נתבקשתי לנסוע איתם כדי לפגוש שם בחורה שיודעת עברית והם רוצים שתתחיל ללמד עברית. מחר הם חונכים את הפעילויות הראשונות בבית הקהילה החדש ואנחנו באים לכבוד האירוע הזה. כיוון שנתבקשתי להצטרף לא יכולתי לסרב. חוץ מזה כל נסיעה כזו מוציאה אותי מן השגרה. אני שמחה לפגוש כאן אנשים יהודים באמצע שום מקום. כל פעם מדהים אותי מחדש הקטע שהיהודים מוצאים אחד את השני בכל עיר ויוצרים לעצמם קהילה.
טוב כתבתי די הרבה, מיום שני חוזרים לשגרה. אבל אני בטוחה שאמצא נושאים מעניינים לספר לכם. אשתדל לכתוב שוב בקרוב. אנא כתבו לי, אני מאוד מחכה למכתבים שלכם. כף לי לשמוע בכל פעם דרישת שלום מן הארץ. אני עונה למי שכותב לי באופן אישי. אם תתחברו לסקייפי נוכל גם לדבר.
להתראות שלכם דודה

בית הכנסת היחיד סגור

שלום חברים 6 במרץ 2005
לאחרונה שלחתי לכם מצגות ולא כתבתי סיפורים. קיבלתי משובים חיוביים ביותר על המצגות. אני מבינה שאהבתם במיוחד את התמונות המקבילות של אותו אזור בעונות שונות. גם אותי הפתיעה ההקבלה בין התמונות הללו למרות שידעתי שזה רעיון טוב. צילמתי במודע מאותו מקום. כאשר הייתי בסן-פטרבורג כבר חשבתי שיהיה מעניין להעמיד תמונה מול תמונה בעונות שונות. יש לי כבר הרבה חומר חדש למצגות אבל אני לא מספיקה לעשות זאת. אני לא יודעת אם ידוע לכם אבל לוקח זמן רב להכין מצגת ברמה גם אם יש רעיון וחומר מוכן. מקווה להכין שוב מצגת בקרוב. בינתיים אני רוצה לספר לכם על כמה דברים שהתרחשו כאן ואצלי בתקופה האחרונה.
לפני כשבועיים באחד מן הימים של סוף השבוע כשאפשר היה לצאת קצת החוצה יצאתי לכיוון בית הכנסת היהודי בווילנה. יש כאן בית-כנסת יפה מאוד, אבל למרבה הצער בית-הכנסת סגור ולא פעיל. אני לא ממש מבינה את פרטי העניין אבל משהו מזה הבנתי. יש כאן רב של חב"ד שפועל כמה שנים בקהילה. ואנשי הקהילה הביאו רב אחר. הוויכוחים הגיעו לסכסוך רציני ולבסוף נסגר בית-הכנסת. כשהגעתי לבית הכנסת וראיתי כמה הוא יפה ממש כעסתי על כך שהוא סגור. בחזיתו של בית הכנסת כתובות המלים "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" ובחזיתו על הגג מתנוססות לוחות הברית עם עשרת הדיברות בעברית.
מאוד מרגש לראות את בית-הכנסת שעומד ברחוב מרכזי בעיר. ומאוד מרגיז לראות את הפתחים שלו מכוסים בניילונים. היהודים מתפללים בבית-כנסת זמני באולם על שם הכנר ישה חפץ בבית הקהילה. בחגים בית הכנסת היה סגור. כאשר הגעתי לשם הופתעתי מכך שזה ממש הרגיז אותי באופן אישי. ראיתי בזה עלבון ובושה לכל היהודים היושבים כאן בווילנה. וכיוון שאני נפגשת עם הילדים ועם אנשים מן הקהילה זה הרגיז אותי שבעתיים. אשלח 3 תמונות להדגים את העניין.
בשבוע שעבר הייתי בכנס של הסוכנות שנערך בקייב, זה היה ממש טוב. טסתי לשם ביום ראשון. לצערי לא ראיתי ממש את העיר. תנאי מזג האוויר לא ממש מתאימים לטיולים. אבל כולנו השתכנו במלון אחד בלב העיר קייב. קיבלו אותנו בשדה התעופה באוקראינה המתחדשת, בשלטים מאירי עיניים בעברית של הסוכנות היהודית באוקראינה. ההשתתפות שלנו נציגי "חפציבה" בכנס הגדול של הסוכנות הייתה חשובה מאוד. סוף סוף הכירו בנו כחלק אינטגרלי של הסוכנות, הרגשנו שהתחילו לצרף אותנו ברצינות למשפחה הזו. עד עכשיו כשנה וחצי היינו קצת ילדים חורגים בכל הארגון הגדול הזה. היו הרבה דברים מעניינים אבל לא אפרט אולי בסיפורים אישיים למי שיתעניין במיוחד. חזרתי די מהר לאחר יומיים ביום שלישי בערב כבר הייתי בביתי בווילנה.
המחשב שלי נפל לפני כמה ימים ולכן אולי שמתם לב שלא הייתי ברשת כמה ימים. כרגע המחשב עובד, הצלחנו להחזיר אותו לחיים, יחד עם האחראי על מעבדות המחשבים בבית-הספר, הוא מומחה והצליח לתת לי כמה עצות טובות, וניקינו את המחשב מכל מיני צרות.
בינתיים הכל בסדר המחשב עובד. זה חשוב לי מאוד משום שזהו סם החיים שלי, עם המחשב אני מתקשרת איתכם וגם מדברת בסקייפ, ועכשיו למשל אני שומעת רדיו –גלי צה"ל- דרך האינטרנט.
מזמן לא כתבתי לכם. אני מקווה להכין בקרוב מצגת חדשה ולשלוח לכם קצת רשמים חדשים מן המקום כאן. השבוע היה שלג כבד. עכשיו פתחתי את האתר שבו יש דיווח מזג האוויר מעודכן כל הזמן ושם היה כתוב שיש כאן הלילה 17- מעלות. בבית כמובן לא מרגישים זאת. מחר בבוקר, יום שישי, יש לנו חופש כי זהו יום העצמאות היותר חדש, השחרור מן הרוסים בתחילת שנות התשעים. היום היה יום מאוד בהיר. נקווה שיהיה כך גם מחר, למרות הקור אפשר לטייל כשיש יום שמש ויפה בחוץ.
להתראות בינתיים, כתבו לי מחכה לתשובותיכם
שלכם דודה

בית הכנסת היחיד בימים טובים יותר